מה הייתם עונים על השאלה: 'כמה אתם שווים?' נכון שזו שאלה מוזרה ומפתיעה...ואנחנו כמעט לא מסוגלים לענות עליה...
חינכו אותנו להאמין שהערך והשווי שלנו הוא תמיד ביחס למישהו אחר. ולכן אם בעיני אוהדי כדורגל שחקן שווה אלפי דולרים - הרי בעיני אספני בולים רק בול נדיר הוא שווה ערך. אז תמיד השאלה הנכונה תהיה לכאורה: 'כמה אני שווה ביחס ל...' – תמיד זה יהיה ביחס למישהו או משהו.
ואם זה נכון, מתברר שבעצם אין לנו שווי מוחלט, אלא הוא תמיד עלול לעלות או לרדת ביחס לחברה סביבנו: אם עשינו משהו מיוחד, אם אנחנו מביאים להם ערך – אז השווי שלנו עולה. אבל אם אנחנו לא הכי מבריקים והכי תועלתיים – אז הערך שלנו יורד... ומכיוון שהערך שלנו מאד חשוב בעינינו, ממילא נעשה כמעט הכל כדי למצוא חן בעיני החברה: נהיה אנשים מרצים, נעשה דברים שלא מתאימים לעולם הערכים שלנו, ואולי אפילו נמחוק מידי פעם את האישיות שלנו – העיקר שהחברה תכיר בערך שלנו ותיתן לנו משמעות...
וככה גם ביחס לעצמנו: אם 'הצלחנו' בחיים, והתוכניות מסתדרות לנו - אז אנחנו שווים בעיני עצמנו. אבל אם דברים לא מצליחים לנו כמו שחשבנו - אז הערך העצמי שלנו יורד...
בפרשת השבוע שלנו אנחנו מקבלים הסתכלות חדשה ושונה על ה'ערך' שלנו: אחרי פסוקים קשים של תוכחה שמתארים מצב של ריסוק של קללות ועונשים כבדים שעם ישראל יעבור, מופיעה בפרשה שלנו פרשת 'ערכין' [בה התורה מגדירה ערך כספי לכל אדם], ושעליה יש לנו מסכת שלימה בתלמוד. מה הקשר בין פרשת התוכחות לבין פרשת ערכין?
ניתן לומר שהתורה מלמדת אותנו רעיון עמוק מאד: למרות מה שנראה לנו - יש דבר כזה בחיים שנקרא 'ערך מוחלט'. לכל אחד מאיתנו יש ערך שלא בני האדם קובעים ומגדירים אותו, אלא התורה היא זו שקובעת אותו. ברור שאין הכוונה רק לסכומי הכסף שהתורה קובעת, אלא המסר העמוק הוא שיש ערך קבוע שלא משתנה בשום צורה והוא לא תלוי בהגדרות אנושיות.
ולכן גם אם אדם יעבור בחייו מצבים שבעיניו הם מצבי התרסקות, כישלונות וקללה, וממילא הוא יחשוב שהדבר אמור להגדיר את מי שהוא כאדם – באה התורה מיד אח"כ ואומרת לו: לא משנה מה עברת בחיים שלך – הערך והשווי שלך הם מוחלטים!
והסיבה: כי הערך שלך לא תלוי בגורמים ובאירועים חיצוניים – גם אם הם קשים ולא נעימים, אלא הוא נובע ממקור אלוקי עליון, שהוא עצמו מוחלט – וממילא גם אתה בעל ערך מוחלט כמוהו!
זה מסר מעודד ועוצמתי מאין כמוהו לכל אדם. המסר הזה מנתק אותנו מהצורך להוכיח למישהו שאנחנו שווים וראויים, ומחזיר את ההסתכלות על הערך שלנו פנימה לתוך עצמנו. רק מהמקור הפנימי הזה אנחנו שואבים כוח, עוצמה ותקווה להמשיך קדימה.
זה נכון ברמת הפרט, ונכון ברמת הכלל: יש אנשים שחושבים שהערך שלנו כעם וכמדינה נקבע רק על ידי גורמים חיצוניים. ולכן אם הכל זורם כמו שהם חושבים [למשל: אנחנו מנצחים בכל המלחמות, אין מחלוקות, השלטון מתנהג כמו שהם רוצים וכד'] – אז המדינה שווה משהו. אבל אם אנחנו חווים מצבי קושי, מצבים שהם מפרשים כ'קללה', מצבים שהתוכניות שלהם לא מסתדרות להם – אז מבחינתם ערך המדינה יורד והיא כבר שווה הרבה פחות... את מצבי הייאוש האלו אנחנו שומעים מכל עבר, וצריך להיזהר מהם מאד!
לעומת כל קולות החולשה והייאוש האלו, באה התורה ואומרת לנו: גם את היחס שלכם למדינה אל תקבעו רק לפי אירועים חיצוניים. יש למדינה ולעם הזה ערך מוחלט ששום עמים עוינים או ארגוני טרור לא יוכלו לזעזע או להנמיך אותו.
העם שלנו קיים כבר יותר מ 3338 שנים, והוא עבר דרך ארוכה מאד. אלפי פעמים ניסו להוריד את הערך שלנו ולשדר לנו שאנחנו 'לא שווים' ואולי אנחנו צריכים כבר לוותר... – אבל תמיד חזרנו אל הערך הפנימי - המקורי - האלוקי שלנו, וזה מה שנתן לנו את הכוח להתגבר ולנצח את כל המצבים החיצוניים.
מי שחי במבט כזה של אמונה ועוצמה, ויודע שתמיד אחרי מצבי משבר בסופו של דבר מגיעים אל הברכה והערך הפנימיים – הוא זה שיעמוד, ויהלל ויודה לקב"ה על 59 שנים של שחרור ירושלים, יהודה ושומרון והגולן, והוא זה שיזכה לקבל מחדש בחג השבועות את התורה האלוקית בשמחה אמיתית! חזק חזק ונתחזק!