הסיפור של נוח והמבול לא היה רק אירוע חד פעמי... זה יכול לפגוש גם אותנו במציאות של היום, וגם אנחנו יכולים להרגיש מידי פעם שאנחנו בתקופה של 'מבול' ובלבול... הרבה דברים שחשבנו שיקרו – לא קורים, ודברים שאולי היו פעם ברורים ויציבים – מתגלים שאינם כאלה.
ההכרה שהקרקע אינה יציבה, ושיש גלי ים שאולי יכולים להטביע אותנו – מעוררת באופן טבעי פחד וחשש.
כולנו היינו מעדיפים להישאר במקום המוכר והנוח, ולא להיטלטל ולהתחיל לחפש את עצמנו שוב מחדש... זה לא נעים, לא נוח, מפחיד – אבל כנראה שבסופו של דבר זו תופעה מבורכת. העולם המושחת שלפני המבול והעולם שאחריו – היו שני דברים שונים לגמרי. הרבה דברים שליליים נמחקו בעקבות המבול, ותפיסות עולם חדשות הגיעו.
הטלטול הזה שאנחנו עוברים הוא בעצם מעבר מעולם אחד לעולם שונה וחדש. אם נסכים לקבל שזה דווקא דבר טוב שאנחנו משתחררים מדברים שעצרו אותנו בעבר, מתפיסות עולם שליליות, מאמונות מגבילות ומכל מה שבעצם עוצר אותנו לגדול ולהיות מי שאנחנו ראויים להיות – אז המעבר למציאות החדשה תהיה הרבה יותר קלה עבורנו, כי נבין שאנחנו בעצם בתהליך של 'לידה מחדש', ושזה דבר מבורך 'לשים את העבר – בעבר'.
ובכל זאת, איך עוברים את תקופת הביניים הזו של בין 'עולם לעולם'? – נכנסים לתיבה הפנימית של עצמנו!
להיכנס ל'תיבה' אין פירושו לברוח ולהתחבא ממה שקורה מבחוץ, אלא אדרבא, הכניסה פנימה מטרתה לשאוב כוחות מתוך מקום עמוק בנפש שלנו – על מנת שנוכל לצאת שוב, להתמודד ולהשפיע בצורה חדשה וביתר עוצמה עם המציאות בחוץ. בעולם הנל"פ קוראים לזה 'לייצב בסיס' בנפש.
חשוב שכל אחד מאיתנו ימצא את מקור המשאבים האישי שלו, שייתן לו דלק, כוח ועוצמה פנימיים גם כלפי עצמו וגם כדי לחזק ולעודד אחרים. 'תיבת נוח' כזו יכולה להיות: חיבור יומי לפרק תהילים מסוים [כמו שראינו אצל החטופים שחזרו], תפילה אישית במילים שלנו, דמות רוחנית שממנה נקבל עידוד, כתיבה ביומן, ציור, הליכה בטבע לבד או עם דמות חיובית ומעודדת, וכן כל דבר שמבחינתנו נותן לנו מקום של שקט ושלווה, שמהם אנחנו מקבלים כוח להמשיך קדימה.
אחרי שקיבלנו את הכוחות מתוך ה'תיבה' שלנו – אז נוכל לצאת ולגלות שהמבול חלף, האמונות שלנו התעצמו, ואנחנו שוב עומדים על קרקע יציבה שמאפשרת לנו להיות מי שאנחנו באמת, בלי משא העבר, ועם הפנים כלפי העתיד.
התהליך הזה נכון ברמת הפרט, ונכון גם ברמת הכלל: כל כך הרבה 'ימי מבול' עברו עלינו בשנתיים האחרונות בכל המובנים...כל כך הרבה תפיסות עולם שהרבה מאיתנו האמינו בהן – קרסו ונעלמו..., ומאידך: כל כך הרבה דברים חדשים ומעוררי תקווה ועוצמה הולכים ונבנים ממש מול עינינו.
התחושה היא ש'המבול' שעברנו כעם, גורם למציאות של כולנו כעם להיות יותר ויותר נקיה, טהורה, אלוקית. הרבה עוצמות וגבורה התגלו דווקא בגלל המבול, ובזה הוא דווקא היה דבר מבורך.
בחודש מרחשוון בו התחיל אז המבול, נתפלל כולנו לגשמי ברכה, ולשפע רוחני וגשמי לכלל ולפרט.