לפעמים ישנם מצבים בחיים שנראה לנו שכדי לפתור אותם צריך תהליכים ארוכי טווח... במצבים פרטיים זה יכול להיות בלמצוא זוגיות, לעבוד על מידות שליליות, לרדת במשקל וכד' ובמצבים יותר כלליים: שינוי בתודעה של העם, חיבור בין חלקי חברה שונים וכד'. המשותף לכל המצבים האלו זה שברור לנו שזה אמור לקחת הרבה זמן עד שמשהו באמת יזוז...
בהפטרה של פרשת מצורע מסופר על אירוע שקרה בזמן הנביא אלישע: בזמן המלחמה עם ארם, היה מצב קשה של רעב כבד. והנה מבטיח אלישע שכבר מחר יהיה מחיר התבואה זול מאד. היה שם עוזר של המלך ששמע את דברי הנביא, ולגלג עליהם, כיוון שלפי דעתו דבר כזה הוא בלתי אפשרי. לא יכול להיות מצב בו ביום אחד יתהפך המצב ממציאות של רעב כבד למציאות של שפע ושובע.
אלישע שומע את לגלוגו ואומר: אתה תראה שמה שאני אומר יתקיים – אבל לא תהנה מזה... ואז הקב"ה משמיע למחנה ארם קולות של סוסים וצבא, והם בטוחים שצבא ישראל מתקיף אותם בצבא גדול. מרוב בהלה, הם עוזבים את כל האוהלים עם כל הרכוש והאוכל שלהם ופשוט בורחים. ארבעה אנשים מצורעים שהיו מחוץ לעיר מגלים שמחנה ארם ריק ויש בו שלל גדול, ורצים לספר לכל תושבי העיר. כל אנשי ישראל הרעבים רצים במהירות ואוספים את כל השלל ואת כל האוכל, ובאותו היום מחיר התבואה אכן יורד כי יש שפע גדול של אוכל.
ומה היה סופו של אותו עוזר המלך המלגלג? הוא אכן שמע את בשורת השפע, אבל לא נהנה ממנה, כי העם דרס והרג אותו כשיצא בריצה אל מחנה ארם.
המסר אלינו: לא תמיד תהליכי גאולה חייבים לקחת הרבה זמן. לפעמים גאולה יכולה לבוא בזמן קצר מאד: גם גאולה כללית וגם גאולה פרטית, בדרכים שלא היינו מעלים על דעתנו. יש משפט ידוע: 'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה' – אבל באותה מידה יש לומר: 'עם הנצח לא מפחד מדרך קצרה'.
אנחנו בתקופה מאד מיוחדת: יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות. צריך לזכור שהמעבר ההיסטורי בין סיום השואה להכרזת העצמאות היה מהיר מאד, בצורה מפליאה ממש. גם כל ההישגים שלנו כעם במשך 78 השנים האחרונות הם מפליאים ומהירים מאד בהקשר של עם שחוזר לעצמו ולארצו. ועל אחת כמה וכמה כל האירועים יוצאי הדופן שקרו – וממשיכים לקרות – בשבועות האחרונים.
אף אחד לא העלה על דעתו שמדינה כל כך קטנה תתקוף בעוצמה ובגבורה מדינה כל כך גדולה ומאיימת, ותוך זמן כל כך קצר תפגע ותשמיד כל כך הרבה.
תמיד ישנו מיעוט קטן ושולי של אנשים שלא מאמינים שתהליכים יכולים לקרות מהר. הם סקפטיים , ציניים, מיואשים וחסרי סבלנות. הם מנסים להכניס את כולם לאווירה שבה הם חיים, וחושבים שרק ההיגיון שלהם הוא הצודק...הם בתפקיד 'המלגלגים'...
אבל לעומתם, רוב רובו של העם הזה הם 'מאמינים בני מאמינים', והם יודעים שאנחנו ראויים גם לתהליכי גאולה מהירי טווח, לפעמים תוך ימים או שבועות. זה כבר קורה מול עינינו, ובעז"ה ימשיך ויקרה בלי שנדע [ובלי צורך שנדע] מראש איך בדיוק.
התפקיד שלנו הוא להיות אופטימיים, מאמינים, שמחים ובטוחים שלקב"ה ישנן דרכים להביא גאולה גם מהר מאד, בלי להתחשב רק בתהליכי תיקון ארוכי טווח. הוא לא 'חייב' להביא גאולה רק אם כולם יחזרו בתשובה או רק במקרה שכולם יהיו חברים של כולם...
לפעמים הוא 'מדלג על ההרים', ועל כל חוקי הטבע וההיגיון האנושי, וגואל אותנו במהירות. 'ישועת ה' – כהרף עין'.