מכירים את האנשים האלו ש'רואים את התמונה הגדולה'. הם רואים את החזון, האידאליים ואת כל הדברים הגדולים. זה יכול מאד להרשים ולתת לנו השראה. אמנם לסוג האנשים האלו יכולה להיות בעיה: את כל פרטי הפרטים בדרך לשם – הם משמיטים.
לעומתם, ישנם אנשים ש'חיים את הפרטים הקטנים'. הם שמים לב לכל דבר חסר, וחשוב להם שכל דבר הכי קטן יהיה במקומו. גם הם יכולים להרשים אותנו בסדר ובדיוק שלהם, ועם זאת לפעמים מרוב עיסוק בפרטים – הם שוכחים את ההסתכלות הגבוהה והאידאליסטית.
מי מבין 2 סוגי האנשים האלו יותר יעיל?
החל מהשבת הקרובה, שבת פרשת "תרומה", ולאורך 4 פרשות, מספרת לנו התורה בפרטי פרטים על הציווי להקמת המשכן, על הכנת כל הכלים, ועל הבניה שלו בפועל. לכאורה כל הפירוט הארוך הזה די מיותר, ואפשר היה לקצר ולסכם אותו במשפט אחד: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם", ומתוכו כבר ננסה לבנות משהו מתאים. אבל למה זה כל כך חשוב איזה חלק קטן היה או לא היה שם...?
כנראה שהתורה באה ללמד אותנו מסר חשוב מאד לחיים שלנו: כשאנחנו רוצים לבנות משהו גדול בחיים שלנו: להתחתן ולמצוא זוגיות, לחנך את הילדים שלנו, וגם כשאנחנו רוצים לבנות את עצמנו באופן אישי, עומדות בפנינו 2 דרכים:
1. לעבוד 'בגדול' ובאופן כולל, בלי לרדת יותר מידי לפרטים, ולסמוך שבסוף הדברים יסתדרו איכשהוא...- הבעיה היא שבדרך הזו הרבה פעמים אנחנו לא באמת משיגים את התוצאות שרצינו, כי חסר היישום בפועל.
2. להתעסק אך ורק בפרטי הפרטים ולדאוג רק להם . הבעיה היא שהדרך הזו יכולה לגרום לנו לשכוח את החזון ואת הסיבות הגדולות שעבורן אנחנו בכלל עושים את הכל.
הדרך הנכונה היא לעבוד עם מבט 'גדול' שמשולב עם עבודה ב'קטן', היינו: לראות את החזון והמטרות הגדולות, ואח"כ לתכנן עד לפרטי פרטים מה בדיוק אנחנו רוצים ואיך זה אמור להיראות, ולדאוג שהביצוע יהיה מתאים לתוכנית ושום פרט - אפילו הקטן ביותר - לא ילך לאיבוד בדרך אל המטרה.
לכן התורה מתחילה בכלל הגדול: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". אבל מיד אחרי זה, חשוב לתורה לפרט מאד וללמד אותנו שרק אחרי שכל הפרטים כולם יהיו בדיוק במקומם הנכון - אז תופיע השכינה על המשכן, וכל הבנין הגדול הזה יגשים את ייעודו. וההדגשה היא שאם יהיה חסר אפילו פרט אחד קטן – לא תהיה השראת שכינה !
גם בחיים האישיים שלנו, טוב ורצוי להציב לעצמנו מטרות גדולות ומלהיבות. אמנם בדרך אל הגשמת החלומות הגדולים שלנו, לא נכון להשאיר שום דבר ליד המקרה ולסמוך שדברים כבר יסתדרו מעצמם..., אלא חשוב שנדע להתעסק גם בפרטי המטרות.
אלו החיים והחלומות שלנו, ואם נרצה שגם אצלנו תחול השראת שכינה, ושנצליח, בעז"ה, במטרות שלנו - חשוב שנפעל בדיוק בצורה הזו, ואז נצליח להוריד את הגודל של החלומות שלנו אל המציאות בצורה הכי נכונה!
'משנכנס אדר מרבים בשמחה'!