הרבה פעמים אנחנו חווים אירועים שבמבט ראשון נתפסים אצלנו כשליליים, מעצבנים ומכעיסים: דברים שלא מסתדרים לנו... מטרות שאנחנו לא מגיעים אליהן... שאיפות לא ממומשות ועוד.
דרך אחת להתמודד היא לכעוס, לרטון ולקטר על המצב הנוכחי הלא נוח. זו בדרך כלל התגובה האוטומטית שלנו, אבל באופן אמיתי היא לא מקדמת אותנו לשום מקום... ואנחנו נשארים עם הכעס והאכזבה...
דרך הרבה יותר אפקטיבית ואמונית היא להסכים להתבונן במבט יותר רחב על מה שקורה לנו, ולהבין שיתכן שברגע זה המצב נראה שלילי, אבל במבט של כמה חודשים או שנים קדימה, מתברר שדווקא מה שהיה נראה שלילי הופך לחיובי.
ובמבט הרבה יותר רחב, אדם יכול לראות שיש לכל אירוע בחיים שלו סיבה ומשמעות, וכל הנסיבות כולן, הטובות והשליליות יחד - כולן היו חלק ממהלך מקיף שקידם אותו.
להסתכלות כזאת קוראים 'זום אאוט' - יציאה החוצה מההסתכלות של הרגע אל מבט כולל ורחב.
זה בדיוק מה שמלמדת אותנו הפרשה: מכירת יוסף היתה אירוע קשה שהתמשך לאורך 12 שנים. יוסף היה יכול לכעוס ולהתמרמר על מה שעשו לו, אבל הוא מסתכל במבט הרבה יותר רחב: הוא מבין שדווקא המכירה שלו היתה ההכנה הכי טובה לירידת יעקב ובניו בכבוד מלכים למצרים.
ובמבט הרבה יותר רחב מתברר שכל מכירת יוסף היא חלק מקיום ההבטחה לאברהם אבינו שעם ישראל ירד למצרים ויצא משם ברכוש גדול. כלומר: האירוע הבודד והקשה הזה גלגל בעצם את כל הווצרותו של עם ישראל במצרים ויציאתו משם!
מי שמתרגל להסתכל על מה שקורה לו במבט כזה, חי חיים הרבה יותר רגועים ואמוניים, כי הוא יודע שדברים לא קורים סתם כך, אלא הכל הוא חלק ממהלך כולל שמוביל אותו אל הטוב ואל הגשמת הייעוד האמיתי שלו.
וכל זה נכון גם ברמה הכללית של העם שלנו: ישנם מצבים בחיי העם שבמבט ראשון הם אכן קשים וכואבים, אבל לאורך זמן, ובמבט רחב יותר מתברר שאולי דווקא אותם האירועים הם אלו שגרמו לכולנו לקבל ולהשיג דברים ותובנות שלא היינו מקבלים בצורה אחרת, וממילא גם אותם אירועים ראשונים מקבלים משמעות שונה ועוצמתית יותר.
למרות מה שהוא עבר, יוסף מחובר כל הזמן אל מקור הכל ואל מי שמנהל הכל, והוא זה שמלמד אותנו להסתכל ולהאמין שהרע והשלילי הרגעי, הופך להיות המנוף להופעת הטוב והחיובי: "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה - אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב".