לפעמים אנשים סביבנו מסתובבים עם תחושות של דאגה, צער או בדידות מסיבות שונות ומגוונות.יש דברים 'שיושבים להם על הלב', והרבה פעמים אין להם עם מי לדבר ולפרוק...לא נעים להם לפנות ולבקש עזרה ואוזן קשבת, והם נשארים בתוך עצמם...
וכך כותב רבי נתן (שהשבוע היה יום הזיכרון שלו) בשיחות הר"ן:"כִּי יֵשׁ בְּנֵי־אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם יִסּוּרִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְסַפֵּר מַה שֶּׁבְּלִבָּם. וְהֵם הָיוּ רוֹצִים לְסַפֵּר אַךְ אֵין לָהֶם בִּפְנֵי מִי לְסַפֵּר וּלְהָשִׂיחַ עִמּוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבָם. וְהֵם הוֹלְכִים מְלֵאִים יִסּוּרִים וּדְאָגוֹת.וּכְשֶׁבָּא אָדָם עִם פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אוֹתָם מַמָּשׁ, וּלְהַחֲיוֹת אָדָם אֵינוֹ דָּבָר רֵיק, כִּי הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד".
רבי נתן נותן עצה פסיכולוגית פשוטה ועמוקה:
לכולנו ברור שלתת אוכל לאדם רעב זו מצווה גדולה, ואם מישהו היה מבקש מאיתנו שניתן לנו מעט אוכל ושתיה – היינו עושים זאת בשמחה.ועם זאת, לפעמים לחייך לסתם אדם ברחוב או למי שמסתובב עם הבעה של צער ועצבות – זה דבר גדול יותר, כי זה ממלא את הרעבון הנפשי העמוק שלו, וזו יכולה להיות הצלת נפשות של ממש, כיוון שכלפי חוץ לא תמיד רואים כמה באמת אותו אדם זקוק ליחס הכל כך קטן ופשוט שלנו.
לפעמים זה בכלל לא המילים שאנחנו אומרים, אלא עצם זה שאנחנו מקשיבים באמת ומחייכים אליו - זה עצמו הריפוי הכי גדול עבורו!חיוך של אמפתיה כלפי האדם השני, מראה לו שיש תקווה, שיש 'אור בקצה המנהרה', ושאולי 'המנהרה' איננה כל כך גדולה וחשוכה כמו שהוא חושב. החיוך יכול להעביר ברגע אחד אדם ממצב של בדידות, דיכאון וייאוש למצב של חיבור, הרגשת שותפות, אמונה וביטחון שהדברים יסתדרו בעז"ה.
בתוך כל דברי הברכה שהפרשה שלנו מליאה בהם (יעקב לבני יוסף, ויעקב לכל שבט ושבט), מופיע פסוק שנאמר ליהודה – שממנו יצא שבט המלוכה של עם ישראל, שדרשת חז"ל עליו מעניינת מאד: "חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב".על המילים האלו דורשים חז"ל: "אמר רבי יוחנן: טוב המלבין שינים לחברו יותר ממשקהו חלב, שנאמר: וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב, אל תקרי לְבֶן שינים אלא לִבוּן שינים".(כתובות קיא).
יעקב מלמד את יהודה – ואת כולנו - מסר חשוב: מאד נכון לדאוג לרווחתו של אדם שאין לו מה לאכול - ולכן צריך לדאוג שיהיה לו חלב מזין. ועם זאת ישנו דבר שהוא חשוב וטוב יותר מאוכל פיזי, וזה להלבין שיניים - כלומר: פשוט לחייך אל האדם השני.
והדבר הזה נכון גם ביחס לעצמנו: לפעמים גם אנחנו נמצאים במצב של פחד, חרדה, בדידות, עצבות וביקורת אישית שמובילים אותנו לחפש פתרון חיצוני: אוכל, קניות, הסחות דעת...אבל מה שאנחנו באמת צריכים זה פשוט לחייך אל עצמנו: לזכור ולהזכיר לעצמנו כל הזמן שאנחנו טובים, מבורכים, ראויים לשפע, עוצמתיים, אהובים, מחוברים לאידאליים, מוקפים באנשים שאוהבים אותנו ורוצים בטובתנו.
החיוך הפנימי המאיר הזה, יכול לשנות ברגע אחד את כל ההתייחסות שלנו לכל מצב נתון, ולתת לעצמנו המון כוח לכל משימה.המסר שמיעקב אבינו הוא, שדווקא במצבי קושי ולחץ - חייכו אל עצמכם, וחייכו אל הסביבה שלכם! כי "להחיות אדם ...זה דבר גדול מאד"!
הדברים נכתבים לעילוי נשמת אמא וסבתא רבקה אביחיל ע"ה, שנפטרה השבוע לבית עולמה בגיל 93.סבתא היתה ניצולת שואה שזכתה לנצח את הגרמנים ולהקים דורות של המשכיות כאן בארץ ישראל.החיוך המאיר שלה בכל השנים, ובמיוחד בתקופה האחרונה – השפיע כוח, חיזוק ועוצמה לכולנו! תנצב"ה.
חזק חזק ונתחזק! שבת שלום ומבורך!