לפעמים יש לנו ימים 'גדולים' שבהם אנחנו מרגישים טוב: הכל זורם לנו, יש לנו מטרות, התלהבות ורצון. אנחנו מרגישים על הגובה. ולפעמים יש לנו ימים 'קטנים' בהם נראה לנו שהכל תקוע, שוב דבר לא הולך כמו שרצינו, אש ההתלהבות נעלמת, הכל נראה אפרורי, ואנחנו מרגישים בתחתית החיים... מנין נוכל לקבל עוצמות וכוחות גם באותם ימים 'קטנים'?
פרשת השבוע, פרשת אמור, פותחת במילים: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם". ישנה כאן 'אמירה' שחוזרת פעמיים, ולכן מסביר רש"י: 'אמור ואמרת: להזהיר גדולים על הקטנים'.
ההסבר הפשוט הוא שיש כאן מצווה שהכהנים הגדולים יזהירו את הכהנים הקטנים בענייני טומאה.
אבל יש בזה הסבר נוסף: כדי לקבל כוח לימים ה'קטנים' שלנו כדאי וצריך להתחבר ולהיזכר בתקופות בעבר בהם היינו מלאי כוח, בהם חווינו תקופות נהדרות ומליאות עוצמה, עשיה והצלחה. כל אחד חווה ימים ותקופות כאלו. אחרי שנזכרים בגודל של אותם הימים, נוכל לומר לעצמנו: כבר הצלחנו בעבר, כבר היינו במהלכים טובים של עשייה והתקדמות – אז את אותם הכוחות והעוצמות שהיו לנו אז, נביא ונוריד גם אל המצבים הנוכחיים הפחות מוצלחים, וזה , בעז"ה, ייתן לנו כוח לרומם גם אותם.
ולפי זה ההסבר במילים 'להזהיר גדולים על קטנים', הכוונה היא להמשיך קרני זוהר ואור מהימים הגדולים בחיים שלנו אל החיים והמצבים הקטנים. הימים ה'גדולים' הם מקור האנרגיה שלנו לימים ה'קטנים'.
ונוסיף שאין הכוונה רק ל'ימים' גדולים וקטנים בחיים שלנו, אלא גם למצבי נפש בתוכנו: במצבים של ייאוש וחוסר כוח שקשורים לאירועים שקורים לנו בחוץ [אכזבות, פגיעות שפגעו בנו וכד'] - צריך להתכנס פנימה אל תוך עצמנו, ולהתמלא מאותם כוחות גדולים, עוצמתיים ומאירים שכבר קיימים בתוכנו – ומשם שוב לצאת החוצה ולהאיר את המציאות החיצונית.
כלומר: 'להזהיר גדולים על קטנים' – הכוונה להאיר מכוחות הנפש הגדולים שבתוכנו [שאותם חשוב להכיר] - אל מצבי הנפש בהם אנחנו חשים קטנים, ומתוך כך להתמלא בעוצמות גדולות של אמונה וביטחון בכל הטוב שקיים בנו. החיזוק צריך לבוא מתוכנו אל עצמנו!
זו היתה גדולתו של רבי שמעון בר יוחאי שבשבוע הבא נחגוג את ההילולא שלו: למרות כל המציאות הקשה שהיתה סביבו כאשר הרומאים הורגים ורודפים את היהודים והיהדות, ומנסים גם לפגוע בו באופן אישי - הוא ידע להתכנס את תוך המערה הפנימית שבתוכו, ומשם לשאוב כוחות מזהירים [ספר 'הזוהר'], ומתוך כך להתמלא במבט פנימי של אמונה, תקווה ושמחה על כל המציאות, וידיעה שתמיד הפנימיות תנצח את החיצוניות.
הכוח הזה של לא להסתכל ולא להתרשם מהמציאות הקטנה והחיצונית שאנחנו חשים ברגע זה, אלא להסתכל במבט פנימי ועמוק על הגודל העצום של עצמנו ושל העם שלנו – זה הכוח שרשב"י ממשיך ונותן לנו גם ביום הזה ממש, ולכן כל כך הרבה אנשים מוארים ונמשכים אל הכוח שמאיר מרשב"י. מכוחו נקבל, בעז"ה, הארה, שמחה, הרווחה וגאולה בכל ענייני הפרט והכלל. 'לְכָל-יִשְׂרָאֵל הֵאִיר, בְּסוֹד תּוֹרַת הַבָּהִיר, כְּאוֹר הַחַמָּה מַזְהִיר, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי'