מה מייחד אנשים מצליחים בתחומם? כנראה שיש כמה סיבות אפשריות: אפשר לומר שהם חרוצים, משקיענים, מתמידים, אופטימיים - ואלו הן הסיבות להצלחתם.
אבל נראה שיש משהו בסיסי יותר בתפיסת העולם של אותם אנשים: יתכן שהמכנה המשותף לכל המצליחנים (בכל התחומים) הוא זה שהם החליטו שהם בעלי הבית על החיים שלהם. הם לא נותנים לשום אירועים שקרו להם בעבר, או דברים שקורים להם כעת בהווה, או כל מיני חששות מהעתיד - להשפיע עליהם בעשיה שלהם.
המיוחד בהם הוא שהם אלו שקובעים אילו מחשבות, דיבורים ומעשים הם יחשבו ויעשו כדי לקדם אותם למטרתם. והדבר היותר חשוב יותר מזה, הוא שהם מחליטים אלו דברים הם לא יראו ולא ישמעו, כיוון שהם ישפיעו וינמיכו אותם ואת העוצמות שלהם.
זו יכולת מאד מיוחדת לדעת להיות 'בעלי הבית' על עצמנו, כיוון שבדרך כלל אנחנו רגילים לתת למציאות לסובב אותנו ולהחליט עבורנו מה לחשוב ומה אנחנו מסוגלים או לא מסוגלים לעשות. התרבות של צריכת מידע אין סופי – לא גורמת לנו להיות יותר חכמים , מאושרים ובטוחים בעצמנו – אלא בדרך כלל מחלישה אותנו, כי היא נכנסת ושולטת על הדבר הכי חשוב שלנו: על עולם המחשבה! אצל אנשים רבים הדרך למקום הכל כך חשוב הזה – פשוט פרוצה בלי מחסומים, וכל חתיכת מידע חסר ערך או מנמיך ומקטין – יכולה להיכנס כמעט ללא סינון ולהשפיע עלינו.
אבל המצליחנים פועלים אחרת, וכנראה שזו הסיבה שהם מצליחים. הם 'בעלי הבית' על מה שנכנס לעולמם הפנימי!
'המתכון' הזה להצלחה, מופיע בתחילת הפרשה שלנו: "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך", ומופיע בספרי החסידות שה'שערים' של האדם הם העיניים, האוזניים והפה שלו, שדרכם הוא קולט ומתקשר עם העולם סביבו. התורה מדריכה אותנו להציב שמירה סביב האיברים האלו, ולשים לב מה נכנס ומה יוצא דרכם. זו הדרכה שמלמדת אותנו לא לאפשר לכל מיני ידיעות מחלישות ('תקשורת') להחליש אותנו, לא לתת לכל מיני כעסים לשלוט בנו, ולא לתת לכל מיני אנשים שליליים רשות להיכנס ולהשפיע עלינו.
כשאדם מבין עד כמה עולמו הפנימי הוא חשוב, עד כמה עליו לשמור על עצמו מהשפעות שליליות, ועד כמה הוא באמת מסוגל לעשות זאת - כי הוא, בעז"ה, בעל הבית על עצמו - החיים שלו הופכים להיות איכותיים, נעימים ואופטימיים.
כשאדם חי בלי השפעות חיצוניות, הוא יכול להתקרב אל מי שהוא באמת, ולגלות את העוצמות הרוחניות הפנימיות שלו. וממילא ככל שילך ויתקרב אל עצמו ואל הקב"ה, ילך הקב"ה ויתקרב אליו, והוא יתמלא כוחות לא מבחוץ לו, אלא מתוכו פנימה. וזהו: "אני לדודי ודודי לי".