כולנו בני אדם שמושפעים מאד ממה שקורה מבחוץ: מישהו מחייך אלינו או אומר מילה טובה – ואנחנו מאושרים, אבל אם מישהו לא אמר את מילת השבח שציפינו לה – אנחנו מיד מרגישים גרוע... בצורת החיים הזו - מי שמנהל אותנו זה בעצם העולם מבחוץ, ואנחנו כל הזמן מגיבים אליו...זה לא מצב כל כך נעים...
איך נוכל לשמור על יציבות וחוסן פנימי בלי קשר לכל העולם סביבנו?
התשובה: צריכים להיות 'אבן'!
כמה וכמה פעמים בפרשה שלנו מופיעות 'אבנים'...: יעקב לוקח מ'אבני' המקום וישן עליהן. אח"כ הוא עושה מ'האבן' מצבה. בהמשך הוא גולל את 'האבן' מעל פי הבאר. ובסוף הפרשה שוב יעקב מרים 'אבן' ושם אותה כמצבה. מה המיוחד ב'אבן', ומדוע היא מוזכרת כל כך הרבה פעמים דווקא בפרשה הזו?
'אבן' מבטאת את הבסיס היציב שעליה עומדת המציאות כולה. יש בה חוזק וחוסן ולכן היא יכולה להחזיק עליה משא גדול. לכן הבסיס של כל העולם נקרא: 'אבן השתיה' – כי ממנה ועליה הושתת כל העולם.
לפני שיעקב אבינו יוצא מעולמו החם של בית אבא אל מפגש עם עולם של רמאים ושקרנים בדמותו של לבן, הוא מתחבר אל בסיס עמוק ויציב בתוכו, שייתן לו כוח וחוסן להתמודד עם המציאות הלא פשוטה שהוא עומד להיפגש איתה.
רק אחרי שהוא מקיף את עצמו ב'אבנים' ומניח עליהן את ראשו, אז הוא יכול לחלום על סולם שמגיע עד השמים – כי רק אחרי שהוא מוצב ארצה, רק אחרי שיש לו בסיס יציב – אז הוא יכול לבנות אידאליים רוחניים עליונים.
גם בחיים שלנו, אנחנו מחפשים מקור של יציבות ושל עוצמה. בדרך כלל אנחנו מחפשים אותו מבחוץ אלינו. אבל האמת היא שצריך להיכנס פנימה אל עצמנו, ולגלות שלכל אחד מאיתנו יש 'אבן' פנימית – מעין 'אבן שתייה' אישית שלנו, שהיא הבסיס היציב והעוצמתי שקיים בנו. כשנהיה מחוברים אל הזהות הפנימית והכוחות האלו – אז נוכל לצאת החוצה אל העולם, ולהתמודד עם כל מיני רוחות שנושבות בו, ועדיין להישאר יציבים ובטוחים בעצמנו. זה לימוד ראשון שיעקב אבינו מלמד אותנו.
ויחד עם זאת, יש ב'אבן' דבר נוסף: דווקא בגלל הכוח שטמון בה, היא יכולה להוות מחסום. אצל רועי חרן 'האבן על פי הבאר' גורמת לכך שאי אפשר לגעת במים. יעקב בא עם עוצמות פנימיות וחיצוניות, ומזיז את האבן מעל הבאר כדי שיוכלו להנות מהמים.
כמה פעמים בחיים שלנו אנחנו רוצים לעשות דברים – ונרתעים... כמה פעמים אנחנו חשים שיש איזה מחסום בינינו לבין מה שאנחנו יכולים וצריכים להגיע אליו... ומה עושים אז? – צריך להעז להתקרב אל המחסום, להגדיר אותו, להבין שהוא עוצר אותנו מלהיות מי שאנחנו ראויים להיות – ואז בשיא ההחלטיות, ולמרות כל הפחדים – להזיז אותו מדרכנו, כדי שנוכל להתחבר ולהגיע אל מה שאנחנו רוצים וראויים להיות ולהשיג.
כלומר: כדי להסיר את ה'אבן' החוסמת בחיים שלנו, צריך להשתמש בכוח ה'אבן' שמבטאת עוצמה ונחישות.
זה נכון בחיים הפרטיים, ונכון בחיים הכלליים: כבר יותר מידי שנים נמצאות כל מיני 'אבנים' שחוסמות לנו את הדרך בפני הגדולה והעוצמה של עצמנו כעם. כל מיני תפיסות עולם, פחדים וחששות מנהלים אותנו... – וכדי להסיר ולרסק אותם, צריך להיות מחוברים אל כוח ה'אבן' שלנו כעם: "מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל" .
ה'אבן' הזו היא הבסיס האלוקי שעליו אנחנו נשענים, ומתוכו אנחנו שואבים ומתחברים אל העוצמות, הביטחון, האמונה והאומץ לעשות שינויים בכל המערכות ותפיסות העולם, כדי שנגיע אל מי שאנחנו ראויים וצריכים להיות.
בחודש הזה אנחנו מתחברים אל כוח ה'אבן' של המכבים, שהעזו לנתץ תפיסות עולם ופחדים, וגרמו להופעת כוחות של עוצמה ואומץ, שמלווים אותנו עד היום. בימים ההם בזמן הזה.
מידי יום רביעי מתקיים אצלנו שיעור נל"פ חינמי ומשנה חיים - לצעירים וצעירות.
מוזמנים להגיע בעצמכם, או לעניין את מי שזה יכול להתאים לו.
ימי רביעי, 20:30, מלכי ישראל 11 תל אביב. הכיבוד עלינו!