ב"ה, אנחנו בפתחה של השבת הראשונה של השנה, בתוך הימים הגדולים של עשרת ימי תשובה, ולקראת יום הכיפורים.
יש משהו מעניין שקורה פעמיים בכל שנה. אנחנו חוגגים שני חגים שגם מה שעושים בהם, וגם השמות שלהם, לא כל כך מסתדרים לנו בהגיון. אנחנו רגילים כל השנה לבחון ולהחליט על דברים דרך מסנן השכל שלנו: האם זה טוב או רע? מתאים או לא מתאים? האם אני צדיק או רשע? וכך בעוד אלפי התלבטויות שונות. השכל הוא בעל הבית והוא הקובע.
ואז מגיעים אלינו שני החגים האלו ואומרים: לא הכל זה השכל. יש משהו הרבה יותר גבוה ומשמעותי ממנו. לחגים האלו אנחנו קוראים 'יום כיפורים' ו'פורים'. ובשמות שלהם טמון דבר מעניין מאד: שניהם מדברים על 'פור' שהוא בעצם הטלת גורל שמנוגד בטבעו להגיון ולשכל.
כשהמן הרשע מפיל פור, ומחפש תאריך להרוג את עם ישראל – 'במקרה' יוצא לו תאריך שהוא רחוק מרחק של שנה קדימה. הטלת ה'פור' הזה גרמה לנו לניצחון הסופי על המן ועל כל האויבים שלנו אז. ולהבדיל, כשהכהן הגדול ביום כיפור רוצה לקבוע איזה משני השעירים יוקרב לה' ואיזה ישלח לעזאזל – התורה מצווה אותו להפיל פור, ורק בדרך הזו תתקבל ההחלטה. [נוסיף: גם את יונה הנביא (שעליו קוראים במנחה של יום כיפור) השליכו לים – אחרי שהפילו גורלות והוא עלה בגורל].
מדוע דווקא ברגע כל כך משמעותי ביום כיפור, התורה מצווה אותנו לא לפעול לפי השכל האנושי, אלא להשתמש בגורל? כנראה שיש כאן מסר חשוב אלינו, דווקא ביום הגדול הזה: הרבה פעמים במהלך השנה אנחנו נמצאים במצב של 'בית משפט אישי' שלנו על עצמנו...אנחנו דנים את עצמנו על כל מה שלא עשינו מספיק טוב, על כל מה שעדיין לא הגענו אליו, והרבה פעמים 'יורדים' ומנמיכים את עצמנו.
כל זה אולי נכון אם פועלים לפי שכל אנושי, אבל יש משהו גבוה יותר: יש מקום שבו כל החטאים, והפספוסים והשטויות שאנחנו עושים – לא יכולים להיכנס לשם. יש מקום שהוא לא תלוי בכלל במעשים שלנו, אלא הוא מחובר לרמת הנשמה. במקום הזה הכל לבן, זך וטהור. זהו המקום של הרצון הפנימי של כל אחד ואחד מאיתנו. במקום הזה כולנו רוצים באמת להיות טובים, שמחים ועובדי ה' באמת.
זה נכון שאח"כ כשמגיעים לעולם המעשה, זה לא תמיד מצליח לנו – אבל חוסר ההצלחה הזו לא יכולה בשום דרך לבטל את המקום הפנימי - נשמתי שבתוכנו.
זה עניינו של יום הכיפורים אז והיום: ביום הזה הכהן הגדול היה נכנס אז לקודש הקודשים ומגלה כמה כולנו טהורים באמת. וזה דבר שקורה גם היום – בתוכנו פנימה: כל אחד נכנס ביום הזה למקום הכי קדוש שבתוכו, ושם הוא מגלה שכל כולו לבן, וטהור ושואף אל הטוב. מתברר שכל החטאים היו דבר מיקרי וחולף, והדבר היחיד שקיים הוא הרצון הפנימי שלנו להיות טובים יותר, מחוברים יותר, אוהבים יותר.
זה מבט שהוא מעבר להיגיון ולשכל ששופט אותנו ואת כל המציאות במשך כל השנה כולה. במקום הזה יש רק לימוד זכות, ורצון עמוק ואמיתי להתקרבות גם אל הקב"ה, גם בינינו לבין כל חלקי העם שלנו, וגם אל עצמנו פנימה בין חלקים שונים באישיות שלנו שמשלימים זה את זה.
דווקא הטלת הגורל מבררת לנו – גם בימינו, שגם אם אולי חשבנו שאנחנו 'שעיר לעזאזל...' ואין לנו תקווה – באמת אנחנו כולנו קודש לה', וקרובים אליו וראויים לשפע גדול של הצלחה ומילוי כל משאלותינו בפרט ובכלל.
מתוך המבט העליון הזה של קדש הקדשים, נזכה בעז"ה, כולנו, לשנת גאולה וישועה, שנת ניצחון גדולה עם החזרת כל השבויים, שנת אחדות, אהבה ושמחה. שבת שלום ומבורך וגמר חתימה טובה!