תארו לעצמכם אדם גדול, בסדר גודל עולמי, שבאים לסכם את סיפור חייו, ולתאר במשפט אחד את המעשה הכי חשוב שעשה: 'והדבר שהכי חשוב לנו להזכיר - זה שהוא שבר וריסק את המתנה הכי גדולה שהוא קיבל...' – זה היה נשמע די מוזר וממש לא מתאים...
אבל זה בדיוק מה שקראנו ממש לפני כמה ימים במילים האחרונות של התורה: "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל." מסביר רש"י: מה שמשה עשה לעיני כל ישראל - זה שהוא שבר את הלוחות! והדבר המדהים הוא שהקב"ה בעצמו אומר לו: 'יישר כוח ששברת...' האם זו הדרך שלנו להיפרד ממשה רבנו? מה המסר שהוא מעביר לנו דווקא בנושא של שבירת הלוחות? ולמה מגיע לו על זה ברכת 'יישר כוח' מהקב"ה בעצמו?
שימו לב לדבר מעניין: יש לעם ישראל מנהג מעניין בשמחת תורה: מיד ברגע שמסיימים לקרוא את התורה – מתחילים לקרוא את פרשת בראשית. ובדרך כלל שבת בראשית עצמה, סמוכה מאד לשמחת תורה.
מופיע בספרים רעיון עמוק מאד שנוגע לכל אחד מאיתנו: משה רבנו נותן לנו מתנה גדולה מאד בסוף חייו. לפעמים אנחנו יכולים להסתכל אחורה על השנה שחלפה (ואפילו על הרבה שנים שחלפו), ולומר לעצמנו: מה בעצם נשאר לנו ממה שעשינו...יש לנו ביקורת על עצמנו שלא עשינו בכלל או שלא עשינו יותר...אנחנו כועסים ומאוכזבים מהתנהגויות וממידות שליליות של עצמנו...אנחנו מסתכלים על עצמנו בעין רעה – ובעצם אנחנו 'שוברים את הלוחות' של עצמנו! אנחנו לוקחים את כל ההישגים וההתקדמויות שלנו – ומשליכים אותם - בתודעה שלנו - לפח...
יש כוח כזה בבריאה שמנסה למשוך אותנו אחורה, להקטין אותנו, לעשות אותנו עצובים, ולהוריד לנו את הראש: "הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ - וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב". זה כוח הנחש שמופיע בפרשה שלנו. אבל זה לא מה שהקב"ה מצפה מאיתנו. הוא לא רוצה שנסתכל על עצמנו בעין שלילית וביקורתית, אלא הוא רוצה שמיד נחבר את זה ל'בראשית ברא'.
"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" – הכוח והחוזק שנתן לנו משה רבנו – זו יכולת ההתחדשות התמידית, שנותנת לכולנו תקווה וכוחות רעננים.
המסר של חיבור סוף ותחילת התורה הוא לא ליפול לשום ייאוש, ולא להתחשב בשום קולות 'נחשיים', אפילו אם היא הנפילות נראות לנו בסדר גודל של 'שבירת הלוחות'. אסור לנו להתפעל מירידות, אלא עלינו לקחת את כוח ההתחדשות, 'כוח הראש', ולהתחיל שוב ושוב מההתחלה. 'ויהי ערב' – ומיד אח"כ: 'ויהי בוקר'.
ולכן, לא משנה מה אנחנו מרגישים וחושבים על העבר שלנו, ולא משנה כמה נכונה או לא נכונה הביקורת שלנו על עצמנו – תמיד יש אפשרויות וחובה להתחיל את הסיפור ממש מההתחלה!
כל יום בחיים שלנו הוא 'בראשית'. כל יום הוא הזמנה להתחלה חדשה שעוד לא היתה כמוה בעולם, בלי להתחשב כלל במה שלא הצליח לנו אתמול.
זה נכון ברמה הפרטית שלנו, וזה נכון ברמת העם שלנו: אסור לנו לתת לשום מאורעות מהעבר, גם בסדר גודל של 'שבירת הלוחות', להנמיך את הקומה הלאומית שלנו. אסור לשמוע את לחישות הנחש שמנסות לפגוע לנו ב'עקב' ולמשוך אותנו אחורה בביקורת עצמית או בהנמכת ההישגים האדירים שלנו.
אנחנו עם 'ישראל' – אותיות: 'לי ראש'. אנחנו נשתמש בכוח הראש, בכוח ההתחדשות של הראשית, קודם כל כדי למחוץ את כוח הנחש: "וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב", ומתוך כך נצמח, נתקדם ונבנה קומה חדשה ומליאת רעננות בקשר שלנו אל הקב"ה, אל התורה, אל עצמנו, ואל החיבור העמוק והמוחלט שלנו לארץ ישראל [כמו שמופיע ברש"י הראשון]. שבת שלום ומבורך, וחודש טוב!