מה פעמים אנחנו יכולים להסתכל על העבר שלנו ולחשוב שלא היינו צריכים להיות במקום מסוים: אולי לא בבית הזה, בבית הספר ההוא, להיפגש עם האנשים האלו, או להיות במקום העבודה ההוא... אולי אפילו היינו די שמחים לוותר על חלק ממה שעברנו, ולרצות לחוות חוויות אחרות... מעבר לכך שסוג כזה של מחשבות פשוט מחליש אותנו וגורם לנו רגשות שליליים, הוא גם לא נכון...
בפרשה שלנו מופיעה רשימה של 42 מסעות וחניות שעם ישראל עבר במדבר. בחלק מהם היו אירועים גדולים ומשמחים, בחלק אירועים פחות נעימים, ובחלק אירועים שאנחנו לא בדיוק יודעים לפרש מה בדיוק היה שם. לכאורה זו רשימה שלא מוסיפה לנו שום דבר משמעותי בהבנת המאורעות שקרו שם, וממילא מה היה הצורך לפרט בצורה כל כך ארוכה את כל רשימת המסעות?
התשובה היא שמשה רבנו – ממש לפני הכניסה לארץ – מסכם את כל אירועי המדבר ואומר לנו: לא הייתם מגיעים לרגע הזה, בלי שהייתם בכל מקום ומקום, ואספתם ממנו תובנות לחיים שלכם – בין אם זה היה מקום או אירוע ברור, ומאיר ו'מתוק' [כמו מקום בשם 'מתקה'], ובין אם זה היה מקום או אירוע חשוך ולא נעים [מקום בשם 'מרה']. הכל יחד מוביל לרגע הגדול זה, ואי אפשר היה לוותר אפילו לא על מקום אחד.
בחסידות מופיע שכל אדם עובר בחייו 42 מסעות. כל אחד מאיתנו, מרגע שנולד, נמצא במסע אישי של עצמו, והוא עובר סוגים שונים של מסעות: ישנם מסעות שאנחנו מרגישים שמאד קידמו אותנו ועזרו לנו להתפתח, וישנם כאלו שאין לנו מושג מדוע עברנו אותם. מבחינתנו הם היו מיותרים לגמרי... אבל האמת היא שאין שום מסע מיותר, ושום אירוע לא קרה לנו 'בטעות' – הכל הכל הוא חלק מהשליחות האישית שלנו שהקב"ה מעניק לנו במסע החיים.
מי שמחובר ומבין את זה, רואה את 'ענן ה' ' שנמצא מעל המחנה האישי שלו. אז נכון שלפעמים הענן זז מהר ממקום למקום, ואנחנו מלאי עשייה ואנרגיה, אבל לפעמים הענן עומד במקום וכאילו לא קורה כלום. אנחנו מחכים שיקרה כבר משהו, שדברים יזוזו 'שם במציאות', שמישהו כבר יעשה משהו – אבל בלי שאנחנו שמים לב, אולי דווקא באותם חניות בהן כאילו לא קורה כלום, בעצם קורה תהליך פנימי מאד עמוק בתוכנו.
אולי דווקא החניה במקום החשוך הנוכחי, גורמת להארה פנימית לנבוע ולהאיר לנו את כל המשך הדרך. אנחנו נהפכים להיות אנשים יותר עם סבלנות, אורך רוח, אמונה, ביטחון, תקווה ותפילה. ולכן הרבה פעמים, דווקא באותם מקומות בהם כאילו 'לא קרה כלום' – בעצם קרה הרבה מאד: הצפייה לזוגיות – יצרה מוכנות יותר עמוקה להקמת בית, הצפייה לילדים – גרמה עוד יותר הכנה נפשית לגידולם הנכון, וכך בכל דבר ודבר שעברנו. רק במבט גדול ואמוני ארוך טווח, נוכל לראות איך כל חלקי הפאזל היו מדויקים ממש עבורנו, וכל חלק הכי קטן והכי לא מאיר – הוא חלק נצרך וחשוב בבניית התמונה המדהימה של עצמנו הנוכחי.
זה נכון ברמה האישית, ונכון פי כמה ברמת הלאומית: אין מסע אחד וחניה אחת שהיו מיותרים או קרו בטעות. יש מהלך אלוקי מדויק שהעם הזה עובר, תוך כדי בניית התמונה השלימה של עצמו. לא תמיד זה ברור ומובן, לפעמים זה מפחיד – אבל מי שמסתכל גבוה רואה את ענן ה' שמלווה אותנו בכל המסעות, ומכוון אותנו לצאת מימי 'בין המצרים' אל מרחבי הגאולה השלימה.